סולם האין סן: גילוי היופי המלנכולי של המוזיקה היפנית
מאמר זה הוא המדריך שלך לסולם האין סן, סולם פנטטוני בסיסי המגדיר את הצליל של חלק ניכר מהמוזיקה המסורתית היפנית. נחקור את המבנה האינטרוולי הייחודי שלו, את השימוש בו בהקשרים היסטוריים ועכשוויים, וכיצד תוכלו לשלב את אופיו המעורר רגשות ביצירות המוזיקליות שלכם.
מבוא
עיצמו עיניים ודמיינו את הצליל של חליל במבוק מהדהד בעמק הרים מעורפל, או את הפריטה העדינה של קוטו בגן מקדש שליו. המלודיות שאתם שומעים כנראה בנויות ממערכת ייחודית של תווים היוצרת אווירה יפנית מובהקת. אחד החשובים שבהם הוא סולם האין סן (陰旋), סולם בן חמישה תווים שהוא המקור למתח, למלנכוליה וליופי העמוק הנמצא במוזיקה היפנית. שלא כמו סולמי הפנטטוניקה המז'וריים והמינוריים המוכרים יותר של המוזיקה המערבית, המבנה של סולם האין סן מציע טעם רגשי שונה לחלוטין, מה שהופך אותו לכלי מרתק עבור כל מוזיקאי סקרן.
הגדרת סולם האין סן
סולם האין סן הוא סולם פנטטוני, כלומר יש לו חמישה תווים לאוקטבה. המאפיין המגדיר שלו – ומקור צלילו הייחודי – הוא האינטרוול של חצי טון בין הטוניקה לדרגה השנייה. זה יוצא דופן מאוד בהשוואה לרוב הסולמים המערביים הנפוצים והוא המפתח לאיכותו המלחיצה והמעוררת.
נוסחת הסולם ומבנהו
הדרך הישירה ביותר להבין את סולם האין סן היא על ידי השוואה לסולם המז'ור. הנוסחה שלו היא:
1 - b2 - 4 - 5 - b7
עבור מוזיקאים המוכרים את הסולם הפנטטוני המינורי (1 - b3 - 4 - 5 - b7), ההבדל הוא עדין אך עוצמתי: סולם האין סן משתמש בסקונדה מינורית (b2) במקום בטרצה מינורית (b3). שינוי יחיד זה הופך את אופי הסולם מכחוליסטי (בלוזי) למרגש ונוגע ללב.
דפוס האינטרוולים בין התווים הוא: חצי טון – טרצה גדולה – טון שלם – טרצה קטנה – טון שלם.
לדוגמה, סולם אין סן בדו יכיל את התווים הבאים:
C - Db - F - G - Bb
ה"יין" וה"יאנג" של הסולמים היפניים
סולם האין סן הוא חלק ממערכת גדולה יותר של סולמים יפניים (סנפו). השם "אין סן" (陰旋) מתרגם ל"סולם יין", המשקף את הקשר שלו לצל, להרהור ולאינטרוספקציה מהפילוסופיה הדאואיסטית. זה בניגוד למקבילו, סולם היוֹ סן (陽旋 או "סולם יאנג"), בעל הצליל הבהיר יותר, בעל המבנה 1 - 2 - 4 - 5 - 6 ויוצר תחושה פתוחה וחיובית יותר.
דוגמאות מוזיקליות בתיווי
שמיעת הסולם היא הדרך הטובה ביותר להבין אותו. הדוגמאות הבאות מדגימות את המבנה שלו, הפוטנציאל המלודי והטעם ההרמוני.
דוגמה 1: סולם אין סן בדו
זו מציגה את סולם אין סן בדו (C-Db-F-G-Bb) עולה ויורד. שימו לב היטב לצליל של שני התווים הראשונים (C ל-Db).
דוגמה 2: פראזה מלודית בסגנון קוטו
מלודיה קצרה זו מחקה את צליל הקוטו. היא משתמשת בדמויות ארפג'יות ומדגישה את המתח בין ה-Db ל-C, ויוצרת צליל יפני קלאסי.
דוגמה 3: הלחנות הרמוניות
למרות היותו סולם מלודי בעיקרו, אין סן יכול ליצור הרמוניות יפות ועמומות. שני האקורדים הללו בנויים אך ורק מהתווים של סולם אין סן בדו (C, Db, F, G, Bb). שימו לב להיעדר טרצה מז'ורית או מינורית סטנדרטית, מה שתורם לצליל תלוי ומסתורי.
יישומים מעשיים והקשר תרבותי
סולם האין סן הוא הבסיס המלודי לכמות עצומה של מוזיקה יפנית מסורתית. הוא מופיע באופן בולט במוזיקה עבור הקוטו (ציתר גדול), השקוהאצ'י (חליל במבוק בקצה) והשמיסן (לאוטה תלת מיתרית). השיר העממי המפורסם "סאקורה סאקורה" ("דובדבן דובדבן") מזוהה לעתים קרובות עם צליל זה. בעוד שהוא מבוסס טכנית על סולם הירה-ג'ושי הקשור אליו (כיוון קוטו), לשניהם יש תחושה אינטרוולית דומה שהיא מהותית ליפן.
בזמנים מודרניים, אימצו אמנים מסוגות שונות את סולם האין סן. הוא נפוץ בפסקולים של סרטים ומשחקי וידאו שמטרתם ליצור אווירה יפנית או מזרח אסייתית אותנטית – האזינו לו בפסקולים של משחקים כמו Ghost of Tsushima (רוחו של צושימה) או סרטים כמו The Last Samurai (הסמוראי האחרון). יתר על כן, מוזיקאי ג'אז וגיטריסטי רוק הרפתקניים, כמו מרטי פרידמן, שילבו את הצליל האקזוטי של הסולם באימפרוביזציות וביצירות שלהם כדי ליצור קווים מלודיים חדשים ומרגשים.
שורשים היסטוריים: יאטסוהאשי קנגיו
בעוד שסולמים מוזיקליים כמו אין סן מתפתחים לעתים קרובות באופן אורגני לאורך מאות שנים, הפופולריזציה והקודיפיקציה שלהם יכולים להיות מיוחסים לדמויות מפתח. אדון כזה היה יאטסוהאשי קנגיו (1614–1685). נגן שמיסן עיוור שלאחר מכן שלט בקוטו, יאטסוהאשי נחשב ל"אבי הקוטו המודרני". הוא פרץ ממסורות שהגבילו את מוזיקת הקוטו לאליטת החצר, והלחין סגנונות חדשים של מוזיקה אינסטרומנטלית סולוית הידועים כ*קומי אוטה* ו*דאנמונו*. באופן מכריע, הוא פיתח כוונוני קוטו חדשים, כולל כיוון *הירה-ג'ושי*, שהקנה את האסתטיקה המלנכולית הקשורה קשר הדוק לסולם האין סן. עבודתו סייעה לבסס את הקוטו ככלי סולו מוביל והגדירה את השפה המלודית שתשלוט ברפרטואר שלו לדורות.
מסקנות
סולם האין סן הוא הרבה יותר מרצף פשוט של חמישה תווים; הוא מפתח צלילי לעולם תרבותי ורגשי עשיר. הסקונדה המינורית הייחודית שלו יוצרת זהות מלודית עוצמתית שמוכרת מיד ומעוררת רגשות עמוקים. על ידי לימוד וניסוי בסולם זה, מוזיקאים יכולים לא רק לחלוק כבוד למסורות המוזיקליות היפניות אלא גם לגלות נתיבים חדשים לביטוי היצירתי שלהם. הוא משמש כתזכורת עוצמתית לכך שהמערכת המערבית המז'ורית/מינורית היא רק אחת מדרכים רבות לארגן צליל. מדוע שלא תיקחו את הכלי שלכם ותראו אילו רגשות או סיפורים חדשים תוכלו לספר על ידי שילוב הקול הייחודי של סולם האין סן במוזיקה שלכם?
מקורות
Malm, W. P. (2016). *Traditional Japanese Music and Musical Instruments*. Tuttle Publishing. (מוזיקה וכלי נגינה יפניים מסורתיים)
Kishibe, S., & others. (2001). Japan. *Grove Music Online*. Retrieved from: https://www.oxfordmusiconline.com/grovemusic/view/10.1093/gmo/9781561592630.001.0001/omo-9781561592630-e-0000043335
Hewitt, M. (2013). *Musical Scales of the World*. The Note Tree. (סולמי העולם המוזיקליים)