אלפבית המוזיקה: מדריך למתחילים לשמות התווים (A-B-C-D-E-F-G)

סיכום:

פתחו את שפת המוזיקה על ידי לימוד אלפבית המוזיקה. מדריך זה מפרק את מערכת השמות הפשוטה A-B-C-D-E-F-G המשמשת במוזיקה המערבית. נחקור כיצד למצוא תווים על הפסנתר, נבין דיאזים ובמולים, ונראה כיצד ידע זה הוא הבסיס החיוני לקריאת תווים, נגינת אקורדים ושיתוף פעולה עם מוזיקאים אחרים.

מילות מפתח:

שמות תווים, אלפבית מוזיקלי, ABCDEFG, מערכת שמות תווים, תיווי מוזיקלי, שמות גובהי צליל, תורת המוזיקה למתחילים, דיאזים ובמולים, אוקטבה, תווים בפסנתר, איך לקרוא תווים, סולם דו מז'ור, סימון גובה צליל מדעי

מבוא: לימוד שפת המוזיקה

האם תהיתם איך מוזיקאים הופכים נקודות על דף למנגינות יפהפיות? הכל מתחיל בלימוד שפת המוזיקה, והאלפבית שלה פשוט באופן מפתיע. ברוב העולם, אנו משתמשים רק בשבע אותיות — A, B, C, D, E, F ו-G — כדי לתת שם לכל גובה צליל מוזיקלי. מערכת זו היא אבן היסוד לקריאת תווים, בניית אקורדים ותקשורת של רעיונות מוזיקליים. בואו נלמד שפה זו יחד, תו אחר תו.

הרעיון המרכזי: שבע האותיות של המוזיקה

כל מערכת המוזיקה המערבית בנויה על דפוס חוזר של שבעה שמות אותיות. חשבו על זה כמו ימות השבוע; אחרי יום ראשון, מתחילים מחדש עם יום שני. במוזיקה, אחרי התו G, הדפוס חוזר ל-A.

אלפבית המוזיקה הוא: A - B - C - D - E - F - G

ברגע שמגיעים ל-G, פשוט מתחילים את הרצף מחדש, עוברים ל-A גבוה יותר: A - B - C - D - E - F - G - A - B - C... מחזור זה ממשיך ללא הרף גם בטווחים גבוהים יותר וגם נמוכים יותר.

דימוי חזותי של התווים: מקלדת הפסנתר

מקלדת הפסנתר היא הכלי הטוב ביותר לדימוי חזותי של אלפבית המוזיקה. הקלידים הלבנים תואמים ישירות לשבעת שמות האותיות ה"טבעיים". ניתן לזהות כל תו על ידי מציאת הדפוס החוזר של שניים ושלושה קלידים שחורים.

• התו C תמיד נמצא בקליד הלבן מיד משמאל לקבוצה של שני קלידים שחורים.
• התו F תמיד נמצא בקליד הלבן מיד משמאל לקבוצה של שלושה קלידים שחורים.
• ברגע שמוצאים כל C, ניתן לתת שם לכל שאר הקלידים הלבנים על ידי מעבר באלפבית: C, D, E, F, G, A, B.
• אחרי B, תראו את הדפוס חוזר עם הקבוצה הבאה של שני קלידים שחורים, המציינת את תחילת ה-C הבא.

המחזור שלא נגמר: אוקטבות

בדוגמת סולם דו מז'ור, ה-C ההתחלתי וה-C הסופי נשמעים כמו אותו תו, אך אחד מהם בבירור גבוה יותר בגובה הצליל. המרחק בין תו לתו הבא בעל אותו שם אות נקרא אוקטבה. השם מגיע מהמילה הלטינית "octo" (שמונה), מכיוון שסולם מז'ורי או מינורי משתרע על שמונה תווים מתחילתו ועד סופו. המערכת המחזורית החכמה הזו משמעה שאנו זקוקים רק לשבע אותיות כדי לתת שם לכל גובה צליל שניתן להעלות על הדעת.

התווים שביניהם: דיאזים (♯) ובמולים (♭)

עד כה דנו רק בקלידים הלבנים. הקלידים השחורים מייצגים גבהי צליל שנמצאים בין התווים הטבעיים. אנו נותנים להם שמות באמצעות סימני היתק: דיאזים ובמולים.

• דיאז (♯) מעלה תו בחצי טון (המרווח הקטן ביותר במוזיקה המערבית). בפסנתר, זהו הקליד הבא מימין. הקליד השחור מימין ל-C הוא C דיאז (C♯).
• במול (♭) מוריד תו בחצי טון. בפסנתר, זהו הקליד הבא משמאל. אותו קליד שחור יכול להיקרא גם D במול (D♭), מכיוון שהוא נמצא משמאל ל-D.

רגע, C♯ ו-D♭ הם אותו קליד? כן! צליל בודד עם שני שמות שונים נקרא צליל הומופוני. האם נכתוב C♯ או D♭ תלוי בסולם המוזיקלי או בהקשר. הכללת חמשת הקלידים השחורים הללו נותנת לנו סך של 12 גבהי צליל ייחודיים בכל אוקטבה. סולם המכיל את כל 12 גבהי הצליל נקרא הסולם הכרומטי.

זיהוי מדויק של גובה הצליל: סימון אוקטבות וחמשות

מכיוון שיש הרבה Cs בפסנתר, איך אנו מציינים *איזה* מהם אנו מתכוונים? מוזיקאים משתמשים בסימון גובה צליל מדעי, המשייך שם אות למספר אוקטבה. דו אמצעי, ה-C הקרוב ביותר למרכז הפסנתר, מסומן כC4. ה-D ממש מעליו הוא D4, וה-B ממש מתחתיו הוא B3. מספר האוקטבה משתנה בכל פעם שעוברים את B ומגיעים ל-C הבא.

בתווים, אנו משתמשים בחמשה (חמשת הקווים) ובמפתח כדי להציג גבהי צליל מדויקים. מפתח סול מיועד לתווים גבוהים, בעוד שמפתח פה מיועד לתווים נמוכים.

לחבר הכל יחד: יישומים מעשיים

הבנת שמות התווים היא מיומנות קריטית עבור כל מוזיקאי. כך תשתמשו בה בכל יום:

• קריאת סימני אקורדים: בכרטיסיות גיטרה או דפי ליד, תראו סמלים כמו "C" או "G7". זה אומר לכם לנגן אקורד הבנוי על תו השורש הזה.
• תקשורת עם להקה: אמירה כמו "בואו נתחיל באקורד G" או "המנגינה מתחילה ב-E" היא שפה ברורה ואוניברסלית עבור מוזיקאים.
• כיוון כלים: גיטריסטים מכוונים את המיתרים שלהם ל-E-A-D-G-B-E. כוונים דיגיטליים מציגים את שם האות של גובה הצליל שאתם מנגנים.
• הבנת תורת המוזיקה: כל מושגי הסולמות, המרווחים וההרמוניה בנויים על היחסים בין שמות האותיות הללו.

פרספקטיבה גלובלית: מערכות שמות אחרות

בעוד שמערכת ה-A-G היא הדומיננטית, במיוחד במדינות דוברות אנגלית וצפון אירופה, ייתכן שתיתקלו באחרות:

• סולפג' (דו-רה-מי): פופולרי במדינות שפות רומאניות (צרפת, איטליה, ספרד) ובאימון קולי ברחבי העולם. בצורת "דו קבוע", C הוא תמיד דו, D הוא רה, E הוא מי וכו', ללא תלות בסולם.
• המערכת הגרמנית: מערכת זו כמעט זהה אך עם הבדל מרכזי אחד שעלול לגרום לבלבול: היא משתמשת באות H עבור ה-B הטבעי שלנו, ובאות B עבור ה-B במול שלנו (B♭). אז הרצף הוא A, H, C, D, E, F, G.

שאלות נפוצות ושגיאות של מתחילים

בזמן שאתם לומדים, כמה נקודות יכולות להיות מסובכות. הבה נבהיר אותן כעת.

• שאלה: מדוע סולמות מתחילים לעתים קרובות ב-C אם האלפבית הוא A-G? אלפבית המוזיקה הוא A-G, וצליל הכיוון הסטנדרטי הוא A4 (440 הרץ). עם זאת, סולם דו מז'ור הוא נקודת ההתחלה הפדגוגית מכיוון שהוא משתמש רק בקלידים הלבנים בפסנתר, מה שהופך אותו לסולם הקל ביותר לדימוי חזותי ולנגינה.
• שאלה: מדוע אין קלידים שחורים בין B-C ו-E-F? פריסת המקלדת משקפת את מבנה הסולם המז'ורי. המרחק בין רוב התווים (כמו C ל-D) הוא "טון שלם", הכולל קליד שחור. המרחק בין B-C ו-E-F הוא "חצי טון", שהוא הקליד הבא. פשוט אין מקום לתו ביניהם!
• שגיאה: לשכוח את המחזור. אחרי G, שם האות הבא הוא תמיד A, לא H! המערכת האנגלית/אמריקאית משתמשת רק בשבע אותיות.
• שגיאה: בלבול בין אלפבית המוזיקה לסדר הסולם. אלפבית המוזיקה הוא הרצף הקבוע A-B-C-D-E-F-G. *סולם* מוזיקלי יכול להתחיל בכל אחד מהתווים הללו ויעקוב אחר ד