גילוי הדרמה: מדריך מלא לאקורדים בשישית מוגדלת

סיכום:

צללו לעומק עולמם של אקורדים בשישית מוגדלת, המרכיב הסודי לדרמה ומתח מוזיקלי. מדריך מקיף זה מפרק את שלושת הסוגים העיקריים - האיטלקי, הצרפתי והגרמני - עם הגדרות ברורות, טיפים מעשיים לרישום, עצות לאימון שמיעה ודוגמאות מוזיקליות מאירות עיניים. בין אם אתם תלמידי מוזיקה המשתלטים על הנעת קולות, מלחינים המחפשים כלים ביטויים או מאזין סקרן, מאמר זה יאפשר לכם להבין, לזהות ולהעריך אחד מהאמצעים העוצמתיים ביותר בהרמוניה הטונאלית.

מילות מפתח:

שישית מוגדלת, שישית איטלקית, שישית צרפתית, שישית גרמנית, תורת המוזיקה, הרמוניה, כרומטיות, קדם-דומיננטה, הנעת קולות, ניתוח מוזיקלי, קדנצה של 6/4, תקופת הפרקטיקה המקובלת, מוצרט, בטהובן, שוברט.

מבוא: מהו הצליל הזה?

האם אי פעם האזנתם ליצירה מוזיקלית וחוויתם פרץ פתאומי של מתח, רגע של כמיהה עוצמתית הנפתרת בסיפוק עוצר נשימה? סביר להניח ששמעתם את האפקט העוצמתי של אקורד בשישית מוגדלת. אקורדים צבעוניים וייחודיים אלה הם מרכיב בסיסי בשפה ההרמונית מהבארוק המאוחר דרך התקופה הרומנטית ומשמשים עד היום מלחינים לקולנוע. הם אינם דיסוננסים אקראיים; הם כלים הרמוניים מדויקים, מעוצבים בקפידה כדי לבנות ציפייה ולהנחות את אוזן המאזין לקראת שיא עוצמתי, לרוב האקורד הדומיננטי. במדריך זה נבהיר את פשרם של אקורדים דרמטיים אלה, נחקור מה הם, כיצד לבנות אותם ומדוע הם נותרים אחד האמצעים הביטויים ביותר בארגז הכלים של המלחין.

הגדרה ותפקיד מרכזי

אקורד בשישית מוגדלת הוא סוג של אקורד כרומטי קדם-דומיננטי, כלומר תפקידו העיקרי הוא להעצים את הגעתו של האקורד הדומיננטי (V). הצליל הייחודי שלו ושמו נובעים מהמרווח של שישית מוגדלת המהווה את שלדו המבני.

המרווח המגדיר הזה תמיד נבנה עם שני דרגות סולם ספציפיות:

• דרגת הסולם השישית המונמכת (b6 או "לה") בבס.
• דרגת הסולם הרביעית המוגבהת (#4 או "פי") בקול עליון.

העוצמה העצומה של אקורד זה נובעת מהפתרון שלו. שני התווים היוצרים את מרווח השישית המוגדלת הם בלתי יציבים ביותר ונמשכים בחוזקה לכיוונים מנוגדים. הם נפתרים על ידי התרחבות החוצה בחצי טון לאוקטבה על דרגת הסולם הדומיננטית (5 או "סול"). כך, b6 יורד ל-5, ו-#4 עולה ל-5. תנועה מנוגדת זו יוצרת תחושת הגעה עוצמתית במיוחד לדומיננטה.

שלוש ה"לאומיות": רישום וסיווג

בעוד שה-b6 וה-#4 הם המרכיבים החיוניים, מלחינים מוסיפים תו אחד או שניים נוספים כדי ליצור שלוש "לאומיות" מובחנות של אקורדים בשישית מוגדלת. שמות אלה הם מסורתיים בלבד ואינם משקפים את מקורם של האקורדים. הם כמעט תמיד מופיעים עם דרגת הסולם b6 בבס, וזו הסיבה לזיהויים בסמלי באסו מוספר (It⁶, Fr⁴³, Ger⁶⁵).

אקורדים אלה מתרחשים באופן הטבעי ביותר בסולם מינורי אך משמשים לעתים קרובות בסולמות מז'וריים על ידי שאילת ה-b6 וה-b3 מהסולם המינורי המקביל.

*הערה: בסולם מז'ורי, ה-b6 וה-b3 (בשישית הגרמנית) מושאלים מהסולם המינורי המקביל.

דוגמאות בדו מינור

בואו נראה ונשמע כיצד נבנה ומופתר כל אקורד. הדוגמאות הבאות הן בדו מינור ומציגות את ההנעת הקולות הסטנדרטית עבור כל סוג הנפתרת לדומיננטה (סול מז'ור).

דוגמה 1: שישית איטלקית (It⁶ → V)

הגרסה הפשוטה ביותר, עם שלושה תווים. התו הטוני (דו) מוכפל בדרך כלל כדי ליצור מרקם בן ארבעה קולות. שימו לב שהלה-במול בבס יורד לסול, בעוד שהפה-דיאז בסופרן עולה לסול.

דוגמה 2: שישית צרפתית (Fr⁴³ → V)

השישית הצרפתית בת ארבעת התווים מוסיפה את דרגת הסולם השנייה (רה). זה יוצר שני טריטונים בתוך האקורד (לה-במול-רה ודו-פה-דיאז), מה שהופך אותו לחריף ודיסוננטי במיוחד.

דוגמה 3: שישית גרמנית (Ger⁶⁵ → i⁶⁴ → V)

הגרסה העשירה והנפוצה ביותר מוסיפה את השלישית המונמכת (מי-במול). פתרון ישיר ל-V ייצור קווינטות מקבילות (לה-במול/מי-במול → סול/רה). כדי להימנע מכך, מלחינים בדרך כלל מפתרים את ה-Ger⁶⁵ לאקורד טוני קדנטי 6/4 לפני שממשיכים לדומיננטה האמיתית.

כיצד לזהות אקורדים בשישית מוגדלת לפי השמיעה

אימון שמיעה הוא חיוני להפנמת תורת המוזיקה. כדי לזהות אקורד בשישית מוגדלת, האזינו ל:

• המתיחה וההצמדה: הצליל המגדיר הוא של שני קולות הנמתחים זה מזה לפני שהם ננעלים במקומם בסיפוק. האזינו לקול הבס היורד בחצי טון לדומיננטה בעוד שקול אחר קופץ בחצי טון לאותו תו באוקטבה גבוהה יותר.
• פונקציה קדם-דומיננטית אינטנסיבית: זה נשמע דחוף ועוצמתי יותר מאשר קדם-דומיננטה סטנדרטית כמו ii או IV. אם אתם שומעים אקורד שמרגיש כאילו הוא זקוק נואשות להפתר ל-V, ייתכן שמדובר בשישית מוגדלת.

דוגמאות מפורסמות ביצירות

מלחינים משתמשים באקורדים אלה כדי ליצור רגעים בלתי נשכחים של דרמה גבוהה.

• לודוויג ואן בטהובן, *סונטה לפסנתר מס' 8, "פאתטית"*, אופ' 13, פרק 1: במבוא האיטי *Grave*, בטהובן משתמש באקורד שישית גרמנית עוצמתי (בתיבה 4 ושוב בתיבה 10) כדי ליצור משקל ופאתוס עצומים לפני ההתלקחות ב-*Allegro*.
• פרנץ שוברט, *ארלקוניג*, D. 328: כדי להלחין את שורתו המפחידה והמושכת של מלך האלפים, "Ich liebe dich, mich reizt deine schöne Gestalt" (תיבות 80-82), שוברט משתמש בשישית גרמנית. האקורד מוסיף צבע מאיים ומטריד למה שלכאורה הוא הצהרת אהבה.
• וולפגנג אמדאוס מוצרט, *רקוויאם ברה מינור*, K. 626: ב-"Confutatis", מוצרט משתמש באקורדים בשישית מוגדלת במיומנות כדי לתאר את ייסורי הנידונים, ויוצר מתח הרמוני קיצוני בקטעים לקולות הנמוכים.

עובדות מעניינות ומושגים מתקדמים

• זהות מוטעית: האקורד בשישית גרמנית (למשל, בדו מינור: לה-במול–דו–מי-במול–פה-דיאז) זהה אנהרמונית לאקורד שביעית דומיננטית בסולם רה-במול מז'ור (לה-במול–דו–מי-במול–סול-במול). האיות שלו, והכי חשוב, הפתרון שלו, מגדירים את תפקידו. מלחינים מנצלים דו-משמעות זו כדי לפנות בצורה חלקה לסולמות מרוחקים.
• עוצמתם של שני הטונים המובילים: מדוע השישית המוגדלת נפתרת בסיפוק כה רב? כי היא מכילה שני טונים מובילים המצביעים לאותה מטרה! ה-#4 הוא הטון המוביל הסטנדרטי לדומיננטה (5), וה-b6 פועל כטון מוביל "הנפתר כלפי מטה" לדומיננטה. שני הקולות נמשכים ללא הרף לאותה דרגת גובה צליל.
• מה בשם? השמות הלאומיים (איטלקי, צרפתי, גרמני) הם פדגוגיים בלבד וסביר שהוטבעו במאה ה-19 על ידי תיאורטיקנים.